<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תרי"ט</h1>
<h2>דף יח.</h2>
שאלת שמעון בדק סכין ונתן לראובן וראובן הולך לשחוט בו ולא בדקו בא לוי ולקח הסכין ובדקו ומצא בו שתי פגימות היוכל ראובן להתנצל שהיה בדעתו לבדוק הסכין קודם שישחוט כשיהיה סמוך לבהמה, מי מהימן ראובן לומר כן או לא. תשובה באמת כך נראין הדברים שזה מיקל בבדיקות של סכין כי בודאי כשנתנו הסכין לבדקו לשמעון לא לבדקו לחצאין נתנו לו אלא לבדקו כדינו נתנו לו, וכשראה שלא בדקו כדינו קבלו מידו והלך לשחוט מעשיו מוכיחין עליו שהיה לו די בבדיקות הללו ומיקל הוא בבדיקות, ולפיכך מעבירין אותו כדאמרינן בפרק קמא דחולין [י"ח ע"א] גבי טבחא דלא סר סכיניה קמי חכם היכא דלא נמצאת סכינו יפה מעבירין אותו, ואפילו בפעם ראשונה משמע. ואמרינן נמי בפרק גיד הנשה [צ"ג ע"ב] בטבח שנמצא אחריו חלב והילכתא להלקותו בכזית ולהעבירו בכשעורה, ומשמע אף בפעם הראשונה. ומיהו אם נראה בעיניכם שהיה כעין שגגה ושהוא אדם כשר מחזירין אותו ובלבד בקבלת דברי חבירות דהיינו שיקבל עליו בפני שלשה חכמים והכשרים שבעיר שלא ישוב עוד לדברים אלה אלא שיבדוק בדיקה יפה, אבל אם יראה בעיניהם שהוא כמיקל ופושע ראוי שלא להחזיר אפילו בקבלת דברי חבירות. אמרת עוד שנסתפקת אם הכלים מותרים מחמת שיצא שמעון חשוד מפני בדיקה זו שהזכרנו שפשע בה, ועוד כי פעם אחרת שחט שמעון זה הנזכר בהמות ולאחר שחיטה לא בדק הסכין כי אם שני פעמים והתיר הבהמות ובא לוי ובדק מיד ובדקו אחריו ומצאו פגום ולאחר מעשה זה שחט בהמות רבות, ועל כן נסתפקת כיון שהוא חשוד אם הכלים שנתבשלו (בו) [בהם] הבשר שנשחט על ידו אם אסורין אם לא. תשובה זה שמעון ודאי חשוד הוא שאינו בודק סכינו וכיון שכן הוא אפילו מה ששחט למפרע מחזיקים אותו באיסורא, דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה שנשחטו שני סימניה ובסכין יפה וכדרב הונא [ט' ע"א], ואפילו בדק סכינו תחלה ונמצא סכינו [יפה ואחר ששחט נמצאת] פגומה. ולפיכך כל מה ששחט למפרע אסור והכלים שנתבשל בהם הבשר אסורין. ומעשה היה במקומנו בטבח שנמצא שני פעמים נבלה יוצא מתחת ידו ואסרו כל הכלים למפרע.
<h2>דף צג:</h2>
שאלת שמעון בדק סכין ונתן לראובן וראובן הולך לשחוט בו ולא בדקו בא לוי ולקח הסכין ובדקו ומצא בו שתי פגימות היוכל ראובן להתנצל שהיה בדעתו לבדוק הסכין קודם שישחוט כשיהיה סמוך לבהמה, מי מהימן ראובן לומר כן או לא. תשובה באמת כך נראין הדברים שזה מיקל בבדיקות של סכין כי בודאי כשנתנו הסכין לבדקו לשמעון לא לבדקו לחצאין נתנו לו אלא לבדקו כדינו נתנו לו, וכשראה שלא בדקו כדינו קבלו מידו והלך לשחוט מעשיו מוכיחין עליו שהיה לו די בבדיקות הללו ומיקל הוא בבדיקות, ולפיכך מעבירין אותו כדאמרינן בפרק קמא דחולין [י"ח ע"א] גבי טבחא דלא סר סכיניה קמי חכם היכא דלא נמצאת סכינו יפה מעבירין אותו, ואפילו בפעם ראשונה משמע. ואמרינן נמי בפרק גיד הנשה [צ"ג ע"ב] בטבח שנמצא אחריו חלב והילכתא להלקותו בכזית ולהעבירו בכשעורה, ומשמע אף בפעם הראשונה. ומיהו אם נראה בעיניכם שהיה כעין שגגה ושהוא אדם כשר מחזירין אותו ובלבד בקבלת דברי חבירות דהיינו שיקבל עליו בפני שלשה חכמים והכשרים שבעיר שלא ישוב עוד לדברים אלה אלא שיבדוק בדיקה יפה, אבל אם יראה בעיניהם שהוא כמיקל ופושע ראוי שלא להחזיר אפילו בקבלת דברי חבירות. אמרת עוד שנסתפקת אם הכלים מותרים מחמת שיצא שמעון חשוד מפני בדיקה זו שהזכרנו שפשע בה, ועוד כי פעם אחרת שחט שמעון זה הנזכר בהמות ולאחר שחיטה לא בדק הסכין כי אם שני פעמים והתיר הבהמות ובא לוי ובדק מיד ובדקו אחריו ומצאו פגום ולאחר מעשה זה שחט בהמות רבות, ועל כן נסתפקת כיון שהוא חשוד אם הכלים שנתבשלו (בו) [בהם] הבשר שנשחט על ידו אם אסורין אם לא. תשובה זה שמעון ודאי חשוד הוא שאינו בודק סכינו וכיון שכן הוא אפילו מה ששחט למפרע מחזיקים אותו באיסורא, דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה שנשחטו שני סימניה ובסכין יפה וכדרב הונא [ט' ע"א], ואפילו בדק סכינו תחלה ונמצא סכינו [יפה ואחר ששחט נמצאת] פגומה. ולפיכך כל מה ששחט למפרע אסור והכלים שנתבשל בהם הבשר אסורין. ומעשה היה במקומנו בטבח שנמצא שני פעמים נבלה יוצא מתחת ידו ואסרו כל הכלים למפרע.
